רבים מכירים את הסיפור על כך שתל אביב נבנתה על גבעות החול מחוץ ליפו העתיקה, ב־1909. אבל מעטים בלבד יודעים שהראשונים שעשו זאת, הרבה קודם לכן, היו האמריקאים. הייתה זו קבוצה קטנה של חלוצים נוצרים, שהיו הראשונים לרכוש חלקת אדמה בשולי יפו ב־1866 ולבנות שם עיירה קטנה בת כמה רחובות. מה שהיה בלתי נתפס לחלוטין הוא שהאנשים האלה הביאו איתם ממדינת מיין את בתי העץ הטרומיים שלהם. המקום עדיין נקרא המושבה האמריקאית, ובתי העץ שלה, המשוחזרים היטב, מספרים את הסיפור המרתק הזה.
שלוש שנים אחר כך הגיעה מגרמניה קבוצה נוספת של אנשים כדי להתיישב בארץ הקודש. הם קראו לעצמם ולכנסייה שלהם הטמפלרים. תחילה התיישבו בחיפה ב־1869, ובהמשך בנו את מושבותיהם המשגשגות במקומות רבים בפלסטין. ב־1871 רכשו חלקת אדמה גדולה במרחק כמה מיילים מיפו ובנו את המושבה החקלאית הראשונה, שרונה. כיום שרונה מכונה לעתים קרובות הסוהו של תל אביב. שרונה, השמורה להפליא, היא אחד החלקים האטרקטיביים ביותר בעיר.
ולבסוף, ב־1886, קנו יהודי יפו, שכבר לא הייתה מוגנת בחומות, אדמת חול סמוך לחוף הים כדי לבנות שכונה מודרנית משלהם, נווה צדק. כאן נבנה בית הספר העברי הראשון. כאן כתבו הסופרים העבריים המודרניים הראשונים את ספריהם הראשונים על חיי החלוצים הראשונים. נווה צדק, ביתה של להקת המחול המפורסמת בת שבע ומלאה גלריות ומסעדות קטנות, היא כיום אחד האזורים האטרקטיביים ביותר בתל אביב.
מהשכונה הראשונה הזו צמחו עד מהרה עוד כמה, עד שבסוף המאה ה־19 ממש קם אשכול שלם של שכונות. ולבסוף, ב־1909, נוסדה תל אביב. היא נוסדה כעיר המודרנית הראשונה (והיחידה באותה עת) בפלסטין. תל אביב גדלה במהירות, ולבסוף שלוש המושבות הוותיקות ביותר, יחד עם יפו עצמה, התמזגו לעיר מטרופולינית אחת.
אבל גם היום שומרות המושבה האמריקאית, שרונה ונווה צדק על האווירה הייחודית שלהן מאותן שנים חלוציות של המתיישבים הראשונים בעת החדשה.
המושבה האמריקאית
שרונה
