העיר הנבטית שבטה
דרך בשמים עתיקה חיברה פעם את חצי האי ערב המסתורי לעולם הרומי שלחופי הים התיכון. המסחר הזה שגשג במשך מאות שנים והביא להתפתחותן של ערים עתיקות, מצודות ופונדקי דרכים, מלבד החקלאות המדברית המתקדמת ביותר.
הבשמים האלה היו לבונה ומור. במשך יותר מ־5,000 שנה, החל מימי הפרעונים הקדומים ביותר של מצרים העתיקה, שימשו שני השרפים האלה באופן מסורתי להפקת הבשמים, התרופות ומשחות החניטה הטובים ביותר. במסורת הנוצרית, המאגים (שלושת החכמים, או שלושת המלכים מן המזרח) ביקרו את ישו התינוק ונשאו מתנות של זהב, לבונה ומור.
כיום אולי נראה מוזר שהביקוש לבשמים היה הסיבה העיקרית למסחר בינלאומי בהיקף כה גדול ולמרחקים כה ארוכים. סביר להניח שחושבים עליהם פשוט כעל חומרים בעלי ריח חזק. אולם המילה "incense" פירושה "לעורר מישהו", והם נחשבו תמיד לפריטים בעלי ערך מיוחד, בהשוואה לסחורות רגילות. המסעות למרחקים האלה הופכים מובנים אם לוקחים בחשבון שלרבים מהבשמים החשובים היו ערכים דתיים, פולחניים ורפואיים יוצאי דופן.
ארבע ערים בנגב, ששגשגו בתקופה שבין 300 לפני הספירה ל־200 לספירה, קשורות ישירות לדרך הבשמים ולנתיבי סחר התבלינים: עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה. ערי המדבר האלה, שהוכרזו על ידי אונסק"ו כבעלות ערך אוניברסלי יוצא דופן, מעידות על הסחר הרווחי ביותר במור ובלבונה, שהתנהל מתימן שבדרום ערב ועד נמל עזה שלחוף הים התיכון.
ההיסטוריה של הערים האלה קשורה לעם מדברי שנקרא הנבטים. הם בנו ערים יפהפיות, יצרו סחר בינלאומי מצליח ביותר, התעשרו מאוד, ובכל זאת עדיין לא ידוע הרבה עליהם או על תרבותם. נראה שהנבטים סירבו לכתוב. קירות מקדשיהם חשופים. בעריהם אין ספריות, והארכאולוגים מצאו רק מסמכים כתובים מעטים.
אבל מה אנחנו באמת יודעים על הנבטים? מסתבר ששבט נוודים הידוע בשם הנבטים החל להגר בהדרגה מערב במהלך המאה השישית לפני הספירה. עם הזמן הם זנחו את אורח החיים הנוודי והתיישבו במספר מקומות בדרום ירדן של ימינו, בנגב ובצפון ערב. עיר הבירה שלהם הייתה פטרה האגדית, שנבנתה במיטב ההשפעות ההלניסטיות והמסורות הרומיות.
הנבטים, שמים במוצאם, דיברו בתחילה בניב של ערבית, אך מאוחר יותר עברו לארמית, ובהמשך ליוונית. עד המאה ה־5 לספירה הם התנצרו והחלו לבנות כנסיות יפהפיות בעריהם שבנגב. הם איבדו יותר ויותר את זהותם הייחודית והפכו לרומאים.
בתחילה הפיקו הנבטים רווחים עצומים מהשתלבותם בנתיבי הסחר הרומיים ובדרכי התרבות של המזרח הקרוב הרומי. אולם עם הזמן עברו נתיבי הסחר הבינלאומיים צפונה, לאזורים מיושבים יותר, ועושרם והשפעתם של הנבטים החלו לדעוך בהדרגה. מתישהו, כנראה במהלך המאה הרביעית לספירה, עזבו הנבטים את בירתם פטרה. איש אינו יודע באמת מדוע.
במאה השישית הפכה רעידת אדמה הרסנית את רוב מה שנותר מפטרה לערימות של הריסות. העיר לא נבנתה מחדש, וכל התיעוד הכתוב פסק. אבל באותה עת, ארבע הערים הנבטיות בנגב, שהפכו לרומיות ולנוצריות, המשיכו להתקיים. הן הצליחו לשרוד עוד כמה מאות שנים, כשהן שוקעות לאט אל השכחה. הפולשים הערבים החדשים, שעד מהרה התקדמו אל השטח הנבטי, מצאו את שרידי הנבטים כשהם הפכו לאיכרים פשוטים. עריהם המשגשגות בנגב ננטשו וכוסו לאט בחול, ועצם זכרה של הציוויליזציה הנבטית הגדולה נישא ברוחות המדבר.
נדרשו עשרות שנים של חפירות, ולבסוף הצליחו הארכאולוגים הישראלים לשחזר את ההיסטוריה של הנבטים, פיסה אחר פיסה, אבן אחר אבן, סוד אחר סוד. וכיום הערים הנבטיות, שנחפרו בצורה יפהפייה והפכו לגנים לאומיים בישראל, מעניקות הצצה יוצאת דופן לציוויליזציה המדברית העתיקה ומושכות כל מי שאוהב היסטוריה ותעלומותיה.
רוצים לדעת ולראות הרבה יותר? פשוט הצטרפו לסיורים שלנו באתרים www.go-telaviv.com ו־www.wiz.holiday!
כנסייה בממשית
קדוש נוצרי עמד על העמוד הזה שנים ארוכות
מצודת עבדת, שמורה במלואה
אמת מים ברחובות שבטה
וילה רומית באמצע המדבר
