מנזר הכרמליתים סטלה מאריס והכנסייה ניצבים על הכרמל בחיפה. המנזר משמש מרכז של הרוחניות הכרמליתית ברחבי העולם. סמל המסדר קבוע ממש מעל דלת הכניסה של כנסיית סטלה מאריס, והוא מציג צלב המוקף בשלושה מגיני דוד – שילוב של סמלים נוצריים ויהודיים.
הכרמליתים מייחסים את שורשיהם ואת שמם להר הכרמל שבארץ הקודש. שם, במאה ה־13, התקבצה קבוצת גברים כדי לחיות חיים פשוטים של תפילה, דבקות ורוחניות. את הקפלה הראשונה שלהם הקדישו למרים הבתולה, ולכן קראו לעצמם "אחי מרים הבתולה המבורכת של הר הכרמל". זה היה המעשה המייסד של המסדר, שקיבל את השם "מסדר האחים של גבירתנו מהר הכרמל".
במאה ה־16 עבר המסדר הכרמליתי רפורמה ונוסד מסדר הכרמליתים היחפים. את הרפורמה הזו במסדר הכרמליתי יזמו שני ספרדים, שניהם ממוצא יהודי – תרזה מאווילה ויוחנן של הצלב.
סמל המסדר הכרמליתי
פסלה היפה של מרים הבתולה, מגינת הימאים, המוצב במרכז המזבח הראשי של כנסיית סטלה מאריס ("סטלה מאריס" פירושו "כוכב הים"), זוכה להערצה מצד הנוצרים המקומיים, שרבים מהם קשורים בחייהם לנמל חיפה ולים.
מתחת למזבח אפשר למצוא את מערת אליהו, שבה, על פי התנ"ך, הסתתר הנביא זמן מה מפני זעמם של מלך ישראל אחאב ואשתו הפיניקית איזבל, שהנהיגו בקנה מידה לאומי את פולחן האלים האליליים בעל ואשרה, ובכך עוררו את זעמו של הנביא, שקרא לבני ישראל לחזור לאמונתם באלוהים.
סטלה מאריס
על העמודים השטוחים (הפילסטרים) של הבזיליקה יש ארבעה תבליטים המוקדשים לארבעה קדושים קתולים כרמליתים, שלושה ממוצא יהודי ואחת ערבייה קתולית – תרזה הקדושה מאווילה, יוחנן הקדוש של הצלב, אדית שטיין הקדושה ומרים בוארדי הקדושה.
סיפורי החיים של כל האנשים האלה עוצרי נשימה. אבל היום אני רוצה לספר את סיפורה של אחת בלבד מהקדושים האלה – אדית שטיין.
התבליט של אדית שטיין
אדית שטיין הייתה נערה יהודייה גרמנייה מברסלאו שלמדה פילוסופיה, ובשלב מסוים החליטה להתנצר. אחרי התנצרותה נסעה היישר לברסלאו: "אמא," אמרה, "אני קתולית." שתי הנשים בכו.
אדית שטיין כנערה יהודייה וכאחות תרזה בנדיקטה של הצלב
עד מהרה הצטרפה למנזר הכרמליתיות. היא קיבלה את השם החדש האחות תרזה בנדיקטה של הצלב. ואז פרצה מלחמת העולם השנייה… בתי כנסת הועלו באש, והעם היהודי הושלך לטרור. אם המנזר הכרמליתי בקלן עשתה כל שביכולתה כדי להוציא את האחות תרזה בנדיקטה של הצלב לחוץ לארץ. בערב השנה החדשה 1938 היא הוברחה מעבר לגבול להולנד, אל המנזר הכרמליתי באכט. שם כתבה את צוואתה ב־9 ביוני 1939: "כבר עתה אני מקבלת את המוות שאלוהים הכין לי בכניעה מלאה ובשמחה ..."
עד מהרה נכבשה הולנד בידי הנאצים. ואדית שטיין הוסגרה בידי מלשינים הולנדים. היא נעצרה בידי הגסטפו ב־2 באוגוסט 1942, בעת ששהתה בקפלה עם אחותה רוזה. מילותיה האחרונות שנשמעו באכט הופנו לרוזה: "בואי, אנחנו הולכות למען עמנו."
יחד עם יהודים נוצרים רבים אחרים, נלקחו שתי הנשים למחנה מעבר באמרספורט ומשם לווסטרבורק. ב־7 באוגוסט, מוקדם בבוקר, גורשו 987 יהודים לאושוויץ. ככל הנראה ב־9 באוגוסט נרצחו בגז אדית שטיין – האחות תרזה בנדיקטה של הצלב, אחותה רוזה ורבים אחרים מבני עמה, וגופותיהם נשרפו…
…כשאדית שטיין הוכרזה כמבורכת ב־1 במאי 1987, כיבדה הכנסייה "בת מצוינת של ישראל ובה בעת בת של המסדר הכרמליתי". האפיפיור יוחנן פאולוס השני אמר: "כקתולית נשארה נאמנה לישו המשיח, וכיהודייה – לעמה, בנאמנות אוהבת." ב־1998 הוכרזה האישה היהודייה הזו כקדושה קתולית.
