לפני 800 שנה שגשגה ממלכת ירושלים הצלבנית. מצודות, מנזרים וחוות מבוצרות רבות נבנו לאורך דרך יפו–ירושלים האסטרטגית. אחת מהן היא החווה אקווה בלה ("מים יפים") שליד ירושלים. השם הפיוטי ניתן לחווה בזכות כמה מעיינות ופלגים של מים קרים וצלולים כבדולח, הזורמים בין אדמות החווה.
מי המעיינות הצלולים והקרירים של אקווה בלה
החווה נבנתה במאה ה־12 בידי המלכה הגדולה של ממלכת ירושלים – מליסנדה המפורסמת. מליסנדה מלכה 30 שנה, ואלה היו שנים של שגשוג, פיתוח ושלום יחסי. למעשה, רוב מה שאנו רואים היום בעיר העתיקה של ירושלים הוא פרי מאמציה – מהשווקים והרחובות ועד המתחם העצום של כנסיית הקבר.
במהלך שלטונה הארוך מליסנדה מעולם לא הייתה מוכנה לחלוק בשלטון, לא עם בעלה ולא עם בנה. כאשר, אחרי כמה שנים של נישואים מאושרים, העז בעלה פולק לדרוש שלטון משותף, הוא נשלח לגלות ומת זמן קצר לאחר מכן בתאונת ציד, בנסיבות משונות למדי.
מליסנדה המשיכה למלוך בארץ עוד שנים כעוצרת בשם בנה הקטן, בולדווין. אבל כשהנער גדל ורצה שתוותר על הכס, היא פתחה במלחמת אזרחים, אך הפסידה בה. מליסנדה מתה זמן קצר לאחר תבוסתה, והיא קבורה בכנסייה יפהפייה שנבנתה מעל קבר מרים הבתולה – זו הייתה צוואתה האחרונה של מליסנדה, להיקבר שם.
בגן הלאומי – הגשר הצלבני, פלגים ומעיינות
החווה אקווה בלה הייתה מפעל מצליח, אבל המלכה הייתה עסוקה מדי מכדי להקדיש לה מספיק תשומת לב. וכך החליט הזוג המלכותי למכור אותה לכל מלך אירופי שיהיה מוכן לשלוח מתיישבים חדשים לממלכה הצלבנית. עם אוכלוסייה כוללת של רבע מיליון בלבד, מוקפים בים של מיליוני מוסלמים, נואשו מלכי הצלבנים להגדיל את האוכלוסייה. אבל אף אחד משליטי אירופה לא היה מוכן לשלוח אנשים להתיישב בפלסטין, והחווה נותרה בידי מליסנדה.
לבסוף, ב־1187 נכבשה ירושלים בידי הלוחם המוסלמי הגדול צלאח א־דין, ורוב הממלכה אבדה, כולל החווה אקווה בלה. ומאה שנה מאוחר יותר הושמדו שרידי הממלכה הצלבנית לחלוטין בידי צבאות הממלוכים המוסלמים הפולשים, ופלסטין שקעה בתהום הנשייה.
המבנה המבוצר של החווה
היום, כמעט 800 שנה מאוחר יותר, אקווה בלה חזרה לחיים. אלפי אנשים מגיעים לשם מדי יום כדי ליהנות מהמעיינות היפים, ללכת עד הברכיים במי הפלגים הרדודים, ליהנות מצל העצים בני מאות השנים ולבקר במבנה החווה המבוצר העצום. ההיסטוריה של הצלבנים ושל מלכתם מליסנדה שבה לחיים במדינת ישראל המודרנית.
