חלוצים נוצרים בארץ הקודש

והשבתי את שבות יהודה ואת שבות ישראל

ובנתים כבראשנה.

ירמיהו 33:7

כמורה דרך, אני אוהב לקחת את התיירים שלי לראות את המושבות האמריקנית והגרמנית בתל אביב – בתים אמריקניים ואירופיים יפהפיים מהמאה ה-19 בלב תל אביב המודרנית והסואנת.

לעתים קרובות אנחנו נוסעים גם לכפר הגרמני לשעבר וילהלמה, כדי ליהנות מארוחה נהדרת עם כוס יין מקומי מושלם בבית החווה הגרמני הישן.

בדרך אל הכנרת כדאי לעשות עיקוף קצר ולבקר באילניה, הידועה גם בשמה הישן סג'רה – המקום שבו משפחות רוסיות מן הזרם הפרבוסלבי הישן, שהתגיירו כקבוצה, הקימו את המושבה החקלאית המשגשגת הראשונה בגליל. מי היו כל האנשים האלה, שהיו הראשונים להתיישב בארץ הקודש?

הכומר ג'ורג' אדמס ממדינת מיין לקח את הרעיון הזה רחוק עוד יותר. הוא ו-157 מאמיניו העמיסו את בתי העץ שלהם על סיפון ספינת שלושת התרנים "נלי צ'פין" ויצאו למסע ארוך לפלסטין. כאן, בספטמבר 1866, בפאתי יפו, הם הרכיבו מחדש את בתיהם כדי להתחיל חיים חדשים ולמופת של גואלי ארץ הקודש. יעברו כמעט עשרים שנה עד שהמתיישבים הציונים היהודים הראשונים יגיעו לפלסטין ויתחילו לבנות כאן את כפריהם.

הבית האמריקני הראשון

אבל כפי שהתברר, הלהט לבדו לא הספיק. העבודה הייתה קשה מדי עבור החקלאים ממיין הקרירה והפורייה. המלריה, פשיטות הבדואים והנהגתו של ג'ורג' אדמס, שהידרדרה במהירות, הביאו להתמוטטות מוחלטת של המורל ושל עצם הרצון להישאר בארץ הבלתי ידידותית הזאת. אחרי שנתיים בלבד עזבו שרידי המתיישבים האמריקנים את בתיהם ויצאו בחזרה לארצות הברית. הבתים נמכרו לבעלים חדשים, הגרמנים. וכיום הבתים שנבנו בארצות הברית באמצע המאה ה-19 עדיין עומדים על תלם, תזכורת לסיפור המרתק הזה, בלב תל אביב המודרנית.

המושבה האמריקנית בתל אביב

הגרמנים באים

בשנת 1868 הובילו שני גרמנים, הכומר הופמן ואיש העסקים הרדג, את מאמיניהם להקים מושבה במורדות הכרמל בחיפה. כמה שנים קודם לכן, עוד בגרמניה, הם ייסדו תנועה דתית שקראה ליישוב מחדש של ארץ הקודש. הם קראו לה "הטמפלרים", משום שהאמינו שכל אדם, אם הוא מאמין, הוא מקדש אמיתי של האל. בעוד הרדג נשאר בחיפה, כריסטוף הופמן השאיר מאחוריו את המושבה הראשונה והמשיך להקים כפרים גרמניים ברחבי הארץ.

הגרמנים היו חקלאים מוצלחים ביותר ויזמים מוצלחים לא פחות. והם ידעו את התנ"ך שלהם בעל פה. "ארץ זבת חלב ודבש", הכריז התנ"ך, ולכן הם הביאו פרות חולבות ודבורים מבויתות לארץ שהייתה אז שממה, עם אוכלוסייה כוללת של כ-200 אלף איש בלבד.

מפעל הליקרים הגרמני בשרונה, תל אביב

הטמפלרים המשיכו לייבש את ביצות המלריה ונטעו עצי תפוזים. המותג הישראלי המפורסם "תפוזי יפו" טופח בידי המתיישבים הגרמנים, שגם נתנו לתפוז הטעים הזה את שמו הנוכחי. הם גם היו הראשונים שנטעו כרמים וייצרו את "יינות ארץ הקודש" המפורסמים, שאותם ייצאו בהצלחה לאירופה.

הם גם בנו והפעילו את בתי הבד וטחנות הקמח הראשונים במזרח התיכון שפעלו בכוח קיטור. הם פתחו את בתי המלון הראשונים בסגנון אירופי והניעו את ענף הבנייה, וייצרו הכול – מלבנים ועד מבני מתכת.

כשהמתיישבים היהודים הראשונים החלו להגיע לפלסטין בהמוניהם, הם פגשו כאן את הטמפלרים, שעשו הכול כדי לעזור להם לשרוד בארץ הבלתי ידידותית הזאת. צעד אחר צעד רכשו היהודים את הידע והמיומנויות של המתיישבים הגרמנים, והחלו לבנות כפרים וערים משגשגים משלהם ברחבי ארץ הקודש.

לסיפור ההצלחה הגרמני בפלסטין היה סוף עצוב מאוד. במלחמת העולם השנייה, כשרבים מבני הדור השני והשלישי של המתיישבים נעשו עוינים לשלטון הבריטי בארץ, ורבים אף הפכו לנאצים מוצהרים, הבריטים דיכאו את המתיישבים והפכו את המושבות הגרמניות לגטאות ולמחנות ריכוז. הם הלכו אף רחוק יותר, ועד סוף המלחמה גירשו את כל הגרמנים מהארץ, והותירו את מושבותיהם הרוסות ומלאות ברוחות של אושר ושגשוג שחלפו.

אבל המדינה הישראלית הצעירה מעולם לא שכחה את העזרה והסיוע שהעניקו הטמפלרים בנדיבות לחלוצים היהודים. בשנת 1955 שילמה ישראל פיצויים על כל הרכוש הגרמני שהחרימו הבריטים. כל מושבות הטמפלרים שוחזרו בקפידה, ועל כל בית יש אפילו שלט שם, המנציח את זכר בעליו הקודמים!

הכנסייה הגרמנית באלוני אבא

פרבוסלבים רוסים מהזרם הישן מתגיירים

מעט מאוחר יותר במאה ה-19 התפתח ברוסיה הצארית גל אירועים מוזר. עשרות משפחות של איכרים רוסים, מאמינים של הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית הישנה, פנו ליהדות. לא רק שהדבר היה אסור ברוסיה, משמעותו בפועל הייתה שהאנשים האלה יהפכו למנודים מהדרג הנמוך ביותר, ולמעשה לפושעים. אבל דבר לא יכול היה לעצור אותם. בזה אחר זה הם הפליגו ליפו, התגיירו והמשיכו להקים את החוות והיישובים החקלאיים הראשונים בצפון הפורה של הארץ.

כאן הם הצטרפו לפועלים החקלאיים היהודים הראשונים וחסרי הניסיון בכפריהם, וגם החלו להקים חוות משלהם, שהפכו למופת בזכות הצלחתן חסרת התקדים. הרוסים היו חרוצים ומיומנים להפליא. שום קושי לא עצר את הלהט הציוני היהודי שזה עתה רכשו.

אחד היישובים האלה היה סג'רה, שבו הצליחו האיכרים הרוסים ליישם את הידע החקלאי הרב שלהם וללמד את שכניהם היהודים ואת הצעירים שהגיעו מכל מקום ללמוד מהרוסים כיצד לעבוד את האדמה.

לסג'רה הגיע ב-1908 דוד גרין הצעיר (לימים – בן־גוריון), כדי לקבל מהרוסים את שיעוריו הראשונים בחקלאות. ויותר מכך, הרוסים האלה הפכו במהרה לגרעין הקשה של החלוצים היהודים, הצטרפו לכל פעולותיהם ולעתים קרובות הובילו אותן, ובהמשך תרמו תרומה גדולה להקמת מדינה יהודית.

האמריקנים, הגרמנים, הרוסים – כל האנשים האלה השקיעו מאמצים עצומים כדי להפרות את הארץ הזאת בזיעתם ובדמם, וכדי לעזור להפוך אותה למה שהיא היום – מדינת ישראל המשגשגת. וישראל שומרת בקפידה על זכרם של האנשים האלה, על שמותיהם ועל בתיהם, כדי להעביר אותו לדורות הבאים באהבה ובהכרת תודה.

כדאי מאוד לבקר בכל המקומות האלה. הצטרפו אלינו ב- www.wiz.holiday כדי לראות אותם במו עיניכם