לפי הברית החדשה, מרים, אמו של ישו, אף שנולדה בירושלים, חיה בנצרת עם הוריה. שם קיבלה מהמלאך גבריאל את ההתגלות שלפיה תהרה ותלד ילד שייוולד כבן האלוהים. הברית החדשה מזכירה גם שישו עצמו גדל בנצרת ונשאר בה עד שיצא לשליחותו.
גם כיום נצרת עדיין עטופה במסתורין. ורק החפירות והמחקרים של השנים האחרונות חשפו את סודותיה העמוקים, שנשמרו אלפיים שנה.
נצרת היום
אחד הטיעונים המדעיים המקובלים היה פעם שייתכן שנצרת כלל לא הייתה קיימת בימי ישו, בתחילת המאה ה-1 לספירה. ההנחה הזאת התבססה על כך שעד השנים האחרונות ממש היה חוסר מוחלט בעדויות מהמאה הראשונה לקיומה של נצרת. רק החפירות האחרונות הוכיחו בבירור שבימי ישו נצרת כבר הייתה כפר או עיירה קטנה של כ-200–300 איש, בשטח של כארבעה אקרים, שבה חיו יהודים אדוקים בעלי אמצעים צנועים למדי. התגליות והמחקר שבא בעקבותיהן מראים שנצרת של ימי ישו דחתה לחלוטין את התרבות הרומית ונהגה לפי פרשנות מחמירה של ההלכה היהודית.
במהלך החפירות האינטנסיביות, שהחלו בשנות ה-90, נחפרו בנצרת בתים פרטיים מהמאה הראשונה וקברים יהודיים. ב-1997–98 חשפו חפירות במעיין העתיק של נצרת ("מעיין מרים") מטבעות שהיו בשימוש בימי ישו. ב-2009 התגלה בית מגורים מהמאה הראשונה, ובו נמצאו כלי חרס וכלי אבן מהשנים 100 לפני הספירה עד 100 לספירה. בית נוסף מהמאה הראשונה נחפר בנצרת ב-2015, ועדיין היו בו חלונות ודלתות שלמים.
חפירות של אתרים מהמאה ה-1 בנצרת
בזכות כל החפירות האלה ברור כיום שכל הטיעונים כמו "נצרת בכלל לא הייתה קיימת בימי ישו", שאולי היו פעם תאוריית קונספירציה מעניינת, התבררו כרחוקים מהמציאות. המציאות ההיסטורית, שהחפירות הוכיחו היטב, היא שהעדויות ההיסטוריות המלאות לקיומה של נצרת בימי ישו הן מכריעות.
נצרת של היום היא עיר ערבית-ישראלית משגשגת, עם כנסיות יפות רבות, שווקים צבעוניים, אוכל מצוין, וכמובן, כמו שמתבקש בישראל, מרכז פיתוח של Microsoft.
אולי המעניינת מבין כנסיות נצרת היא כנסיית הבשורה, המקיפה את חדרה הפרטי של מרים, שבו, לפי המסורת הנוצרית, ביקר אצלה המלאך גבריאל והודיע לה שנועדה לשאת את ישו ברחמה.
המקום הזה כבר היה מקודש לנוצרים הראשונים בראשית ימי הנצרות, וכמה מעיטורי הקיר בו מתוארכים כבר למאה ה-4 לספירה. במבנה הכנסייה הנוכחי, שנחנך ב-1969, עדיין יש כמה שרידים של הכנסיות הקודמות. זוהי אחת הכנסיות הגדולות והמרשימות ביותר במזרח התיכון, והגבוהה שבהן (גובהה כמעט 200 רגל).
כנסיית הבשורה
את כנסיית הבשורה תכנן האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, ובנתה אותה חברת הבנייה הישראלית סולל בונה. לכנסייה שתי קומות. מערת הבשורה נמצאת במרכז הקומה התחתונה. האזור הזה חשוך ומיסטי, והוא שומר על האווירה המסתורית שאופפת את פלא הבשורה. בקומה הזאת גם נשמרים שרידי הכנסיות הקודמות. קיר האבן שלאורך הכנסייה ומאחורי המערה נותר מכנסיית הצלבנים מהמאה ה-12.
הקומה העליונה של הכנסייה וגם החצר שלה מעוטרות בפסיפסים, בציורים ובתבליטים יפים. כל ציור נתרם על ידי מדינה אחרת ומשקף את המוטיבים הלאומיים של המדינה שבה נעשה.
כמה מאות יארדים בלבד מכנסיית הבשורה עומדת כנסיית יוסף הקדוש, שנבנתה במקום שבו, לפי המסורת, עמדה פעם נגרייתו של יוסף. יש מסורות שטוענות שזה היה גם ביתו של יוסף. בקריפטה (הקומה התחתונה של הכנסייה) יש מקווה טהרה יהודי עתיק מעוטר בפסיפסים יפים, ועמוק יותר מתחת לאדמה, חלל שלפי האמונה היה בית המלאכה של יוסף. כאן עבד ישו הצעיר יחד עם יוסף במשך שנים רבות. ואכן, החפירות האחרונות מראות שסגנון הבנייה הרב-מפלסי הזה היה האופייני ביותר למאה ה-1 לספירה, בימי ישו.
מערת הבשורה
כנסיית הבשורה וכנסיית יוסף הקדוש לבדן היו די והותר כדי להצדיק ביקור בנצרת. אבל יש שם בהחלט הרבה יותר לראות.
רחוב שוק ערבי מסורתי וצבעוני מחבר את כנסיית הבשורה עם כנסייה נוספת – כנסיית בית הכנסת המפורסמת. לפי המסורת הנוצרית, הכנסייה בנויה על חורבות בית כנסת שבו ישו למד והתפלל. זה גם המקום שבו נשא את דרשתו המפורסמת בשבת, והכריז על תפקידו המשיחי (מתי 13, מרקוס 6 ולוקס 4). בתקופה הביזנטית החלו מאמינים נוצרים לפקוד את המקום, וכך הפך בית הכנסת העתיק הזה לכנסייה.
כנסיית בית הכנסת
במרחק עשר דקות הליכה מכנסיית הבשורה, ליד מעיין מרים, עומדת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של גבריאל הקדוש. לפי המסורת האורתודוקסית העתיקה (המתוארת בבשורת יעקב האפוקריפית), מרים הבתולה קיבלה לראשונה את הבשורה מהמלאך גבריאל שתלד, כשפגש אותה ליד הבאר המקומית.
ומיותר לומר שביקור בנצרת לא יהיה שלם בלי ביקור במאפייה ובחנות הממתקים המפורסמת מחרום. המאפייה, שנוסדה כבר ב-1890, מייצרת את הבקלאווה, החלבה, הבסבוסה (עוגת סולת) והכנאפה המפורסמות ביותר.
ועדיין יש עוד הרבה מה לראות בנצרת!
