בעיני רוב האנשים בעולם נראה שהשומרונים נעלמו לפני זמן רב. הם מוזכרים בכתבי הקודש כמה פעמים, וזה מה שאנשים בדרך כלל זוכרים עליהם. מי אינו מכיר את סיפור השומרוני הטוב מן הבשורות (לוקס 10)? רבים אולי זוכרים גם את התיאור היפה של ישו המקבל מים מידי נערה שומרונית (יוחנן 4:4). וכתבי הקודש מספרים גם על מסעו של השליח פיליפוס לשומרון כדי להטיף שם (מעשי השליחים 8:5-8).
השומרון היום
סיפורם המרתק של השומרונים החל עם פיצול המדינה היהודית לשתי ממלכות יריבות, ישראל ויהודה, עוד במאה ה-9 לפני הספירה. זמן קצר לאחר מכן נכבשה ממלכת ישראל הצפונית בידי האשורים הפולשים, ורוב האוכלוסייה (עשרת השבטים המפורסמים) הוגלתה ונעלמה באופן רשמי.
הר גריזים הקדוש
אבל לא כולם גורשו מן הארץ. רבים נשארו והתערבבו עם השבטים האחרים שהאשורים יישבו בכוח באדמתם.
בני ממלכת ישראל הצפונית (השומרון של ימינו) המשיכו לקיים את רוב המנהגים היהודיים העתיקים, ונטו לראות בעצמם את "העם היהודי האמיתי". אבל כשבני ממלכת יהודה שבו מגלות משלהם, גלות בבל, לפני כ-2,400 שנה, סירבו מנהיגי היהודים לאפשר ל"שומרונים" להצטרף לבניין בית המקדש בירושלים (עזרא ד) וראו בהם יהודים שאינם טובים דיים.
זקנים וכוהנים שומרונים
אירוע זה יצר קרע עמוק בין היהודים לשומרונים, הנמשך עד ימינו. השומרונים בנו מקדש חלופי משלהם על הר גריזים, מעל העיר שכם. מקדש זה התחרה ללא הרף במקדש שבירושלים, עד שנחרב סופית במאה ה-2 לפני הספירה. ובכל זאת השומרונים המשיכו להתקיים, ועד המאה ה-5 לספירה מנתה אוכלוסייתם יותר ממיליון נפש.
אבל השומרונים, בניגוד ליהודים, לא הוכרו כדת רשמית בידי הביזנטים, ולאחר מכן גם לא בידי הערבים. הם היו נתונים ללא הרף להמרות דת בכפייה (בעיקר לאסלאם). במקביל הם עצמם סירבו לקבל כל אדם לקהילתם, ומספרם הצטמצם באופן דרסטי. אבל הם מעולם לא נעלמו לגמרי, והקהילה השומרונית קיימת עד היום בישראל ובפלסטין, ומונה פחות מ-1,000 נפש, אך הולכת וגדלה.
לפי השומרונים, מוצאם מן השבטים המקראיים מנשה ואפרים, שני בניו של יוסף. הם טוענים שהם שומרים על מסורות ישראל הקדומה, ללא התוספות המאוחרות של נביאי ישראל וחכמיו. כמו כן הם אינם מקבלים אף חלק מן התנ"ך מלבד חמשת חומשי התורה.
מה שהופך את השומרונים למרתקים כל כך הוא זהותם המורכבת, מיזוג ייחודי של מסורות דתיות יהודיות ושל תרבות פלסטינית וישראלית. עם זאת, דתם עדיין שזורה בקשר הדוק ביהדות, העתיקה והמודרנית כאחד.
ואכן, השומרונים מתפללים בבית כנסת, מדברים עברית, משתמשים עדיין בצורה העתיקה ביותר של האלפבית העברי, שומרים שבת וחוגגים חגים יהודיים כמו פסח וסוכות (אם כי התאריכים שונים, שכן יש להם לוח שנה משלהם), וספר הקודש שלהם נקרא התורה השומרונית, והוא כולל את נוסח חמשת חומשי התורה שלהם, הדומה מאוד לנוסח היהודי.
כוהן שומרוני מתווכח עם רב
עד ימינו ממשיכים השומרונים את מסורת קורבן הפסח על פי ההוראות שבספר שמות, והם היחידים בעולם שעושים זאת. בכל פסח מתכנסים השומרונים על הר גריזים, בדרך כלל לצד קהל של כמה אלפי תיירים זרים נלהבים וסקרנים וישראלים ופלסטינים מקומיים, כדי לקיים את מסורתם העתיקה של שחיטת כבשים.
תפילות הפסח של השומרונים
לבושים בגלימות לבנות מסורתיות ובהובלת הכוהנים ("הכהנים"), הם שוחטים בו-זמנית עשרות כבשי קורבן ומניחים לדמם לזרום במהירות בתעלות מיוחדות, שכן המסורת היהודית אוסרת בתכלית האיסור להשתמש בדם או לאכול אותו.
הובלת הכבשים לקורבן
לאחר מכן מניחים את פגרי הכבשים על שיפודי עץ גדולים, ושם הם נשטפים, מומלחים ונעטפים ברשת תיל כדי לקבע אותם במקומם. לאחר רדת החשכה, בשעה שקובע הכוהן, נושאים הגברים את השיפודים ומניחים את הכבשים בבור, מעל האש. המשתתפים שרים אז שירים מן המקרא בארמית. בסוף הטקס, כשהבשר מבושל, כל משפחה מקבלת את חלקה בבשר הפסח ולוקחת אותו הביתה לסעודת הפסח (שהשומרונים והיהודים קוראים לה "ליל הסדר").
הכנת הבשר
מראה הקורבן העתיק הזה עוצר נשימה. רבנים יהודים רבים, וכן כמרים ומטיפים נוצרים, באים ללמוד את מסורת הפסח הזאת, כדי להיות בטוחים שיידעו לבצע אותה כאשר באחרית הימים ייקראו לעשות כן בבית המקדש שייבנה מחדש בירושלים.
שומרונים עם ספר התורה
כך, פעם בשנה, באתר קטן גבוה בהר מעל שכם, ההיסטוריה המקראית קמה לתחייה במלוא חיותה.
